דואגת לכל העולם 

דואגת לכל העולם- נורית צבעוני ושירית בן- ישראל  

היום שבו נולדה הדאגה שליאני לא זוכרת את היום שבו נולדה הדאגה שלי, נדמה לי שהיא תמיד הייתה איתי.לדאוג זאת העבודה שלי, עבודה במשרה מלאה. להיות דואגת זאת עבודה מאד מורכבת, כי לא פשוט לנהל את הדאגה. צריך להקפיד לחלק אותה נכון, בדיוק על פי מידת הצורך, בדיוק במינון הנדרש, אחרת מישהו עלול להישאר נטול דאגה. להיות דואגת זו גם עבודה מאד דינאמית כי הנתונים משתנים מיום ליום. המינונים אף פעם לא זהים ויש להיות ערניים וקשובים לשינויים האלו, המשפיעים באופן ישיר על רמת הדאגה הנדרשת.היו פעמים שרציתי להתפטר מלהיות דואגת אבל אף פעם לא באמת הרשיתי לעצמי, אז נשארתי דואגת למרות שנמאס, למרות שאין לי עוד כוחות.להיות דואגת זו גם ההתמכרות שלי, התמכרות שאני לא מצליחה להתגבר עליה למרות שנשבר לי וקשה לי ואני כל כך עייפה שלא נשארו לי אנרגיות לדאוג לעצמי. 

דואגות לכל העולם

נדמה, שנשים תמיד דואגות, בעיקר לכל העולם, לכולם, לכולן, חוץ מאשר לעצמן. כילדות אנחנו דואגות לאחינו, כנערות- לחברותינו, כבחורות- לחברינו, כנשים- לבני זוגנו, לילדינו, לילדותינו ובגיל מאוחר יותר, קרוב לעשור הרביעי בחיינו, אנחנו מוסיפות לארסנל הדאגות, את הדאגה להורינו ולהורי בני זוגנו. לא פלא, שאנחנו, לעיתים קרובות מסתובבות עם תחושה קשה, שאין לנו זמן ואין לנו כוח להתפנות לעצמנו.   

מי האימא והאבא של הדאגה?

איך זה שאנחנו כנשים בכל העולם, בתרבויות השונות זו מזו, בקודים, בנורמות, בהתנהגות ובהתייחסות לאדם האחר, מגיעות כל אחת באופן אישי לאותה נקודת דאגה?. איך זה שעבורנו  הנשים, הדאגה לאדם האחר, כמעט תמיד באה במקום ראשון, כמעט תמיד באה על חשבון הדאגה לעצמנו?. לעיתים נדמה, שהדאגה לאחר מהווה חומרי בנייה להגדרה העצמית של האני האישי שלנו כנשים, באשר היא. טוב?, רע?, תלוי למי. תלוי מתי. מה שכן ידוע לגבי הסיבות שבגללן אנחנו הנשים תמיד דואגות לכל העולם הוא, שהחברה באמצעות מנגנוני ה"חינוך" שלה, יחד עם DNA ערכי- רגשי, שהפך בעקבות אלפי שנות סוציאליזציה לחלק מובנה בהוויה של נפש האישה מכוונים אותנו הנשים, לדאוג, לדאוג ושוב לדאוג. וכמה שיותר החוצה, לאחר, לאחרת, כל ייטב.  

הרווח שבדאגה לאחר

בכל עשייה, מודעת ובלתי מודעת יש רווחים. אז מה הרווח שלנו כנשים בעצם הדאגה לאחרים במקום לעצמנו?- הבריחה מההתמודדות עם הדאגה לעצמנו, זו שהייתה מחייבת התמודדויות עם ומול אנשים, מצבים, תחושות, רצונות, היא "הרווח" שלנו כנשים. הבעיה היא שלרווח בטווח הקצר, יש מחירים יקרים מאד בטווח הארוך. 

המחיר

מיליוני נשים קמות בוקר אחד, בסביבות גיל ה- 40, מביטות במראה ומגלות דמות עייפה, לא מלאת ביטחון עצמי, לא ממש יודעת להגדיר לעצמה מה היא רוצה, חסרת "כלים", כזו שרוצה ולא יודעת מה ובעיקר לא יודעת איך. כי מי שישבה בבית, על ברכי אחת האמונות היותר מסרסות של החברה שלנו, זו שטוענת ש"אישה טובה ואימא טובה מגדלת את ילדיה, את ביתה ואת בן זוגה", לא זוכרת איך מתנהגים, כאשר היא מחליטה לגדל את.. עצמה.  

נשים מגדלות בעלים, ילדים ועכשיו... נשים מגדלות את עצמן

כך כתבה עירית מנחם ממועצת הנשים באשדוד בגרפיטי, שזיכתה אותה במקום הראשון בתחרות "מטביעות חותם" . וצדקה. קמה אישה בבוקר של גיל 40, מביטה במראה ושואלת עצמה: "מי אני"?, "מה אני רוצה"?, "איך אני עושה זאת"?, והתשובות לא ממהרות להגיע, כי הרגלים בני שנים, של חשיבה על האחר אינם הופכים כבמטה קסם לחשיבה על עצמי. ומיומנויות שנשכחו בעת שהייתי בבית, מטפלת, מטפחת וממוקדת בכולם, חוץ ממני, לא חוזרות כבמטה קסם ואו מתייצבות לשירותי, בנפנוף הראשון של מטה הקסם העייף.  

למרות הכל, ההמלצה שלנו: כן לצאת ממעגל הדאגה, ורצוי כאן ועכשיו, כי-

לצאת ממעגל הדאגה לאחר- משמעו ויתור על שליטה על חייו של האחר!

לצאת ממעגל הדאגה לאחר - משמעו פינוי אנרגיות לעצמך!

לצאת ממעגל הדאגה לאחר - משמעו התעסקות בך ולא באדם אחר!

לצאת ממעגל הדאגה לאחר - משמעו הפסקת ניהול החיים של האחר ומעבר לניהול חייך שלך! 

לצאת ממעגל הדאגה לאחר- משמעו ויתור בשביל יותר: יותר זמן, יותר חופש, יותר עצמאות, יותר אכפתיות, יותר השקעה ובשורה תחתונה, יותר שליטה על חיי האדם הכי חשוב לך- את!. מוקדש לכל הנשים הנהדרות, שבלי החלטה מכוונת מראש, מוצאות עצמן נשאבות למעגל הדאגה לכל העולם ואשתו, ובמיוחד, לאלו הרוצות לנטוש את המעגל, מכלה האנרגיות, לטובת מעגל הדאגה לעצמן.